החלטה בתיק ב"ש 6354/06

1. זוהי בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו של המבקש על פי החלטות בית המשפט מיום 4.4.05 ומיום  23.1.06.

2.   ביום 29.12.04 הוגש נגד המבקש, ואחרים, כתב אישום רחב היקף שעניינו זיוף פריטי ארכיאולוגיה ע"י הוספת כתובות או עיטורים על מנת שאלה יקנו להם ערך רב, ומכירתם לאספני עתיקות, תוך הצגת מצג שווא כאילו הפריטים והכתובות שעליהם עתיקים. הפריטים שזוייפו אף היוו מושא למאמרים מדעיים בתחום הארכיאולוגיה. בגין מעשים אלה יוחסו למבקש עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, פגיעה בעתיקה, הוצאת עתיקה מישראל ללא היתר ועוד. כן יוחסו למבקש עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

עם הגשת כתב האישום נתבקש בית המשפט לקבוע את תנאי שחרורם בערובה של הנאשמים, ובכלל זה להורות על איסור יציאתם מן הארץ.

בהחלטת בית המשפט מיום 30.1.05 (כב' השופט צ. זילברטל) נאסר על יציאתו של המבקש מן הארץ. יחד עם זאת נקבע כי כפוף להמצאת ערובות להבטחת התייצבותו של המבקש, כפי שנקבעו ע"י ביהמ"ש, יבוטל צו איסור היציאה מן הארץ (ב"ש 7241/04).

3.         ביום 15.3.05 נתבקש בית המשפט להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

על פי הנטען בבקשה, נאספו אצל המשיבה ראיות לפיהן מנסה, לכאורה, המבקש לשבש מהלכי משפט ע"י יצירת קשר עם אחד מעדי התביעה, מרקו ע'טאס, המתגורר במצרים, באמצעות מכשיר טלפון נייד אותו רכש ללא מתן פרטים שיאפשרו את זיהויו כבעל המכשיר. כן נטען כי המבקש יזם מעקב אחר חוקרי המשטרה אשר ניהלו את החקירה נגדו והשיג מידע אודותיהם, וכי המבקש ממשיך בעיסוקו בעתיקות מזוייפות. עוד קודם להגשת הבקשה נעצר המבקש בגין עילות המעצר הנטענות.

בהחלטת ביהמ"ש מיום 21.3.05 (כב' השופט ר. כרמל) צויין כי המבקש לא חלק, לצורך הדיון בבקשה, על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים המיוחסים לו, לרבות אלה המייחסים לו הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. לא הייתה מחלוקת גם על כך כי המבקש שוחח עם העד מרקו ע'טאס וכי ערך בירור, באמצעות משרד חקירות, בעניין מועדי יציאתם של שני חוקריו מן הארץ לפני יום  6.12.04, ובדבר יעד נסיעתם. בעניין אחרון זה הסביר המבקש כי ערך את הבירור על רקע חשדותיו כי מנסים "לשתול לו עדות", שכן הודעתו של ע'טאס, שנגבתה על פי האמור בה ביום 6.12.04, איננה חתומה, מקום גבייתה נמחק ודברים רבים בתוכנה אינם מובנים. לפיכך ביקש לברר האם החוקרים אכן נסעו למצרים ולא מעבר לכך. באשר לשיחתו עם העד ע'טאס טען כי מדובר בחבר וותיק, חבר אישי וחבר לעסקים, והסיבה העיקרית לשיחתו עמו הייתה לברר האם שלום לו והאם המשטרה לא פגעה בו בצורה זו או אחרת. עוד ציין כי על פי ייעוץ משפטי שקיבל, הוא רשאי לשוחח עם עדי התביעה, ובלבד שלא ישוחח עמם על כל נושא הקשור להליך המשפטי.

על בסיס העבירות המיוחסות למבקש, תחכומן, היקפן, ושיטות ביצוען, כמו גם מעשי השיבוש וההדחה של המבקש, לרבות שיחותיו עם העד ע'טאס, קבע ביהמ"ש כי קיים בסיס איתן למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. יחד עם זאת, ובין היתר לאור הסבריו של המבקש ביחס לסיבת התחקותו אחר חוקריו כאמור לעיל, סבר כי ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרכים חילופיות. לעניין זה נלקחה בחשבון גם העובדה כי מדובר בהליך הכולל 124 עדי תביעה, חלקם מומחים, וכי יש לצפות כי המשפט, שטרם החל, יימשך זמן רב.

בית המשפט קבע, אפוא, בהחלטתו מיום 21.3.05, כי המבקש ישוחרר למעצר בית מלא בכתובת שתאושר על ידי בית המשפט. כן נקבעו ערובות לשחרורו, ונאסר עליו ליצור קשר כלשהוא, ישיר או עקיף, עם מי מעדי התביעה, גם אם זה איננו נוגע להליך המשפטי (ב"ש 4284/05).

החלטת בית המשפט לשחרורו של המבקש ניתנה מבלי להיזקק לחומר החסוי שהוצג ע"י המשיבה, אף כי ביהמ"ש יצא מתוך ההנחה כי מדובר בנאשם ש"באמתחתו פוטנציאל שיבוש ברמה שמעבר למצוי". בעקבות ערר שהוגש ע"י המשיבה, קבע ביהמ"ש העליון כי הדיון יוחזר לבית המשפט אשר יתבקש לעיין בחומר החסוי וישוב ויחליט כיצד לנהוג בבקשת המשיבה למעצר המבקש עד לתום ההליכים (בש"פ 2845/05).

בהחלטת בית המשפט מיום 24.3.05, ולאחר שעיין בחומר החסוי, הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. עוד קבע כי יהיה מוכן לשקול שחרורו של המבקש למעצר בית מלא לאחר שיומצאו פרטים ביחס למקום המעצר, וביחס לערבים שיהיו נכונים לערוב ולפקח על המשיב.

בדיון מיום 4.4.05 טען ב"כ המשיבה כי קיימים 6 עדים אשר לגביהם קיים חשש לשיבוש וראוי להעידם בעוד המבקש במעצר, חמישה מהם תושבי ישראל והשישי הוא אותו מרקו ע'טאס המתגורר במצרים. בהחלטתו מאותו מועד קבע ביהמ"ש כי רק העדתו של העד ע'טאס רלבנטית לטענת השיבוש. לאור הצפי להתארכות המשפט, כמו גם העובדה כי הבאתו של העד ע'טאס, אליבא דהמשיבה, לא תהא קרובה, הורה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בבית הוריו, ובפיקוחם.

4.      ביום 26.7.05  הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו, וביקש לאפשר לו לצאת מביתו במשך רוב שעות היום. על פי הנטען בבקשה נטלו המבקש, הוריו, ואחיו אשראי של 7.5 מיליון ש"ח מן הבנק לשם מימון פרוייקט של הקמת בניין משרדים ברח' ולנברג בת"א. הריבית החודשית בגין פרוייקט זה הינה כ-40,000 ש"ח, אולם מאז מעצרו של המבקש בחודש מרץ 2005, אין איש שיטפל בקידום הפרוייקט, מאחר שהוריו של המשיב הינם קשישים בני למעלה מ-80, ואחיו אינו כשיר לכך. בשל כך הגיע חובה של המשפחה לבנק לסך 200,000 ש"ח, וללא הסדרת ענייניה עם הבנק, כמו גם טיפולה בנכסים נוספים הטעונים טיפול, צפויה המשפחה לקריסה כלכלית. עוד נטען כי המבקש נדרש לפעולות שונות לצורך הכנת הגנתו, לרבות פגישות עם מומחים, חיפוש בדירתו ובמחסניו ופגישות עם בא כוחו.

בהחלטת בית המשפט מיום 16.8.05 (כב' השופטת ח. בן-עמי), נדחתה הבקשה, בהעדר עילה לעיון חוזר שיש בה כדי להצדיק שינוי תנאי שחרורו של המבקש.

ימים ספורים לאחר החלטת בית המשפט, ביום 24.8.05, הסכימו הצדדים כי המבקש יהיה רשאי לצאת את הבית מידי פעם, בלווי אחד מהוריו, במועדים כפי שיוסכמו על ב"כ הצדדים, וללא צורך באישור בית המשפט.

5. ביום 9.1.06 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי שחרורו. בבקשה זו חזר המבקש על טענותיו לעניין הצורך בטיפולו בנכסי המשפחה והצטברות חוב הריבית המגיעה כדי 400,000 ש"ח. בנוסף טען כי נוכח מורכבות כתב האישום, הימשכות המשפט ומשך הזמן בו נמצא המבקש במעצר בית, יהיה זה צודק לאפשר לו להתגורר בביתו שלו ואף לצאת מביתו, לפחות בשעות היום. עוד נטען כי במשך כל התקופה בה שהה המבקש במעצר בית, הקפיד על מילוי דקדקני של כל תנאי שחרורו, ובכך הוכיח כי ניתן לתת בו אמון וכי לא יעשה דבר לשיבוש הליכי המשפט. המבקש טען גם לזכותו לעבוד ולהתפרנס.

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה כי הסכימה בעבר ליציאת המבקש ממעצר הבית בעשרות מקרים ספציפיים, ולשיטתה באופן זה יש לפתור את הסוגיות המועלות בבקשה, ולא בהסרה גורפת של תנאי השחרור.

בעת הדיון שנתקיים בבקשה, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט (כב' השופט ר. כרמל) לפיה יהא המבקש זכאי לצאת מביתו, לצורך ענייניו העסקיים, פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי, למשך 4 שעות, בין השעות 08:00 עד 20:00, כאשר תנאי מוקדם לכך הוא שהמבקש יודיע מראש על השעות המדויקות בהן ייצא. עוד הוסכם כי המבקש יהיה רשאי לצאת להתייעצויות עם בא כוחו, ללא ליווי של מי מהוריו (ב"ש 6019/06).

6. ביום 9.4.06 הוגשה הבקשה שלפני, בה נתבקש בית המשפט לאפשר למבקש להתגורר בביתו שלו, ולצאת מביתו לצרכים עסקיים ופרטיים.